פסק-דין בתיק ת"ק 43431-03-12

תביעה כספית ע"ס 4,907 ש"ח.

א. התביעה :

בכתב-התביעה נטען, כי בתאריך 11.3.12 בשעה 10:05, נהג התובע ברכבו מסוג מיצובישי, ברחוב מיטב  ביבנה, ופנה ימינה לרחוב האורגים.

אותה עת, עם סיום הפנייה ימינה, הגיח למולו רכב נהוג בידי הנתבע 1, מסוג קאיה קרניבל, המבוטח בידי נתבעת 2, בעת שיצא מחנייה צדדית, והתנגש בעוצמה ברכבו של התובע בחלקו השמאלי-קדמי.

עקב התאונה דלעיל, נגרמו לרכבו של התובע הנזקים הבאים: נזק ישיר - 4,907 ש"ח (המסתמך כל הצעת מחיר לתיקון).

ב. ההגנה :

בכתב-ההגנה נטען, כי רכב הנתבע 1 נסע בימין הדרך של רחוב האורגים ביבנה, ואז הגיח רכבו של התובע מעיקול הדרך, נסע בעיקול, בקשת רחבה, עבר לנתיב נסיעתו של נתבע 1 ופגע בפינתו השמאלית קדמית של רכב נתבע 1.

התאונה נגרמה באשמתו של התובע ולחילופין תוך רשלנות תורמת של נהיגתו.

הנזקים אינם מוכחים.

ג. דיון :

בבית-המשפט העידו התובע והנתבע 1 - הנהגים המעורבים בתאונה.

התובע העיד: "...אני נסעתי מיד לאחר הסיבוב לרחוב האורגים, צריך להאט שם, אין דרך אחרת, אי אפשר לנסוע מהר, האטתי כמו כל נהג, נסעתי בצד ימין של הכביש, המכונית של הנתבע 1, שהייתה מסוג קיה קרניבל, יצאה מהחניה בצד ימין שלי בתנועה סיבובית שמאלה, בלי להסתכל יצא מהר, אי אפשר לעצור...העצירה זה כבר ההתנגשות" (עמוד 1 שו' 10 - 14).

הנתבע 1 העיד: "התובע הגיע בסיבוב, הסיבוב מלמעלה, למטה, זה עליה וירידה. אני הייתי ממול והוא לקח סיבוב במהירות וגירד לי את כל האוטו" (עמוד 2 שו' 21 - 22).

לאחר שבחנתי את עדויות הנהגים ואת הראיות הקיימות בתיק, אני קובע, כי התובע לא הצליח להוכיח את תביעתו. ואלו נימוקיי:

ראשית, קשה לקבל את טענת התובע, כי רכבו של נתבע 1 ביצע פניית פרסה, מחנייה בצד ימין, כפי שהתובע הציג בתרשים, והוא עדיין נשאר על הנתיב הימני בכיוון נסיעת התובע. רכב מסוג זה המבצע פניית פרסה, נזקק לרדיוס רחב יותר הגולש את הנתיב השמאלי.

שנית, התובע העיד, כי רכבו של נתבע 1 פגע בו עם "החלק האחורי שלו" (עמוד 4 שו' 30 - 31). ואולם, לרכבו של הנתבע 1 אירע נזק אשר מתחיל מדלת קדמית שמאלית עד דלת אחורית שמאלית, כעולה מדוח השמאי מטעמו.

שלישית, עיון קפדני בנזק לרכבו של הנתבע 1 מלמד, כי מדובר בנזק בעל אופי של מריחה, מן החלק השמאלי קדמי עד החלק השמאלי אחורי. נזק זה אינו עולה בקנה אחד עם התיאור של התובע, שלפיו ניצב רכב נתבע 1 בזווית של כ - 45 מעלות לרכבו. אם כך היו פני הדברים, היה נגרם לרכבו של נתבע 1 נזק בעל אופי של מעיכת פח פנימה.

רביעית, בנסיבות אלה, אין לשלול את טענתו של הנתבע 1 שלפיה התובע הגיח אל הכביש בקשת רחבה וכך ארעה התאונה.

חמישית, הנתבע 1 טען - וטענה זו לא הוזמה בראיות - כי הוא בכלל לא חנה במקום שממנו טען התובע כי חנה, אלא כמאתיים מטר לפני כן, שכן נזקק לרכוש חפצים שוני ם מעסק בשם "ג. סנטר" שממוקם כמאתיים מטר קודם למקום התאונה - דבר התומך בטענה כי הוא היה בנסיעה שוטפת ולא יצא מחנייה.